אמנם, מרבית הציבור בישראל לא מכיר זאת, אך חלק מהותי מהחסכונות שלנו בקופות הפנסיוניות השונות מושקע "בנכסים לא סחירים". נכסים לא סחירים אלו כשמם כן הם, נכסים שלא נסחרים בבורסה במסחר הרציף ולא ניתן למכור או לקנות אותם באופן יומי או אפילו שנתי. נכסים כדוגמת, נדל"ן, אשראי, חברות, תשתיות ועוד.

בימים אלו, תשואות האג"ח במגמת עלייה, עלייה זו מגיעה כאשר הריבית חסרת הסיכון של הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות עולה מה שגורר ירידה במחירי אגרות החוב ועלייה בתשואות. עליית ריבית, מעוררת חששות בקרב המשקיעים לגבי הסיכונים הכרוכים בהשקעה מסוג אחר, השקעה בנכסים לא סחירים.

בלב חששות אלו עומד הנתון שריביות גבוהות יותר נוטות להפוך את ההשקעות באגרות חוב לאטרקטיבית יותר. ככל שתשואות האג"ח עולות, ההכנסה המופקת מהשקעות אלו עולה, מה שהופך אותן למושכות יותר למשקיעים. זה, בתורו, יכול להרחיק משקיעים מנכסים לא סחירים, כגון הון פרטי והון סיכון, שאולי לא יציעו את אותה רמת תשואה.

במקרה של אגרות חוב, מדובר בהשקעה בעלת סיכון נמוך יותר ביחס להשקעה בנכסים לא סחירים. סיבה זו נובעת מעיקרה, שהשקעה בנכסים לא סחירים מתבצעת רבות ע"י השקעה בקרנות השקעה אלטרנטיביות, כגון , קרנות אשראי, קרנות נדלן, קרנות פרייבט אקוויטי ועוד. וקרנות מסוג זה, לרוב אינן מפוקחות ע"י הרגולטור ולרוב מיועדות ל"משקיעים כשירים" בלבד. מאחר ומדובר בקרנות לא מפוקחות, הסיכון בהן גבוה יותר. כאשר אגרת חוב, לפני הנפקתה, צריכה לעבור תשקיף ולאחר התשקיף מקבלת דירוג מחברות הדירוג השונות.

החל משנת 2009 ועד שנת 2022, מרבית המדינות המפותחות שהו בסביבה דיפלציונית, כלומר, סביבת אינפלציה נמוכה ואפילו שלילית בשנים מסוימות. נתון זה הביא את הבנקים המרכזיים לשמור על ריבית הבנק נמוכה על סף האפסית במדינות כמו ישראל וארה"ב ואפילו שלילית במדינות אירופה השונות.

מאחר והריבית הייתה אפסית, הריבית הגלומה באגרות החוב הייתה נמוכה גם כן. מה שהביא את המשקיעים לחפש אלטרנטיבות בדמות השקעה בנכסים לא סחירים.

אך כיום, הגלגל התהפך, ובעקבות עליית הריבית, התשואה הגלומה באגרות החוב עלתה גם כן, וכיום, על אגרות חוב בדירוג A ומעלה ניתן לקבל תשואה של מעל 6% בשנה.

בהחלט ישנם סיכונים הקשורים להשקעה בנכסים לא סחירים, במיוחד בסביבה שבה הריבית במגמת עלייה. נכסים אלה נוטים להיות בלתי נזילים, כלומר לא ניתן לקנות או למכור אותם בקלות. זה יכול להקשות על יציאה מהשקעה אם תנאי השוק משתנים או אם המשקיעים צריכים לגייס מזומנים במהירות. בנוסף, נכסים לא סחירים נוטים להיות מסוכנים יותר מהשקעות מסורתיות באגרות חוב, עם פוטנציאל גבוה יותר להפסד. בנוסף, הסיכון בנכסים לא סחירים גבוה בסביבה של האטה כלכלית ומיתון.

השקעות בנכסים לא סחירים בחסכונות הציבור

כיום רכיב ההשקעה בנכסים לא סחירים נמצא אצל כל אזרח במדינת ישראל גם אם לא באופן ישיר בוודאות דרך החסכונות הפנסיונים שברשותו.

כאשר גובה החשיפה משתנה ממנהל השקעות אחד לשני. ישנם מנהלי השקעות בהם נמצא חשיפה לרכיב הנכסים לא סחירים של יותר מ 40% מתמהיל ההשקעות הכולל. ואילו באחרים החשיפה נמוכה מ – 10%.

בנקודת המוצא של החוסך, אנו יוצאים מנקדות הנחה שבה למנהל ההשקעות יש את היכולות לנהל את חסכונות העמיתים בצורה אחראית ודינמית. אך בהשקעה בנכסים לא סחירים לא כך הדבר והרבה מנהלי השקעות "תקועים" עם השקעות שלא בטוח שהיו רוצים לראות בתמהיל ההשקעות שלהם אך לצערם אין להם אפשרות למכור או להחליף השקעות מסוג זה מאחר ולרוב מדובר בנכס שאיננו סחיר או השקעה בקרן אלטרנטיבית בה יש תקופת נעילה מאוד של שנים.

דינמיות המשקיע

בשלב הזה, החשיבות של מעקב אחר תמהיל ההשקעות של כל חברה באה לידי ביטוי.

פעם בחודש כל קופה מחויבת לפרסם את רשימת הנכסים בה היא משקיעה.

התפקיד שלנו הוא לעקוב אחר פרסומים אלו ובעקבות כך לקבל החלטות מי אנחנו רוצים שינהל עבורנו את ההשקעות בהתאם לתקופה.

אם בעבר הסטנו כספים להשקעות בנכסים לא סחירים, כיום יש לשנות אסטרטגיה ולהגדיל את החשיפה לגופים בעלי השקעה גבוהה באגרות חוב בדירוג גבוה עם בטחונות גבוהים.

למרות הסיכונים הללו, בהחלט יש יתרונות להשקעה בנכסים לא סחירים. ראשית, השקעות אלה עשויות להציע תשואות גבוהות יותר מהשקעות מסורתיות בהכנסה קבועה, במיוחד בטווח הארוך. בנוסף, נכסים לא סחירים יכולים לסייע בפיזור תיק ההשקעות, תוך מתן חשיפה למגזרים ולתעשיות שאולי אינם מיוצגים בשווקים הציבוריים.

בסופו של דבר, ההחלטה אם להשקיע בנכסים לא סחירים תהיה תלויה במגוון גורמים, לרבות סובלנות הסיכון של המשקיע, יעדי ההשקעה ואופק הזמן. חשוב לשקול היטב את הסיכונים והתשואות של השקעות אלו ולבקש ייעוץ של מתכנן פיננסי מוסמך לפני קבלת החלטות השקעה כלשהן.